פסק-דין בתיק ת"א 32455-08

1. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "התובע") הגיש תביעה לשיפויו בהתאם להוראות סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") כנגד הנתבעים, בגין סכומי גמלאות ששילם ועתיד לשלם בעקבות פטירת המנוח אפכאר מריח ז"ל (להלן:"המנוח"). ביום 11.7.01. נהרג המנוח יחד עם בתו הקטינה בתאונה טראגית, בהיותם נופשים בטיול אשר אורגן על ידי נתבע 1 בכנרת, באזור השיפוטי באחריותן של נתבעות 2-3.

2. לתביעה זו קדמו הליכים בביהמ"ש המחוזי בחיפה בת.א. 494/03 עזבון המנוח מריח אפכאר ז"ל נ' תנועת הצופים הערבים והדרוזים בו נפסק, בין היתר, כי התאונה ארעה כתוצאה מאחריותם של התאחדות הצופים והצופות בישראל, חוף גולן שירותי תיירות וקיט בע"מ, דוגל ייזום והשקעות בע"מ (שהינן הנתבעות בתובענה דנן) והמנוח. חלוקת האחריות בין הנתבעות נקבעה כי נתבעת 1 אחראית בפיצוי התובעים בשיעור של 70% מהנזק ואילו נתבעות 2-3 אחראיות כלפי התובעים בשיעור של 30%. עוד קבע פסק הדין כי למנוח יש לייחס אשם תורם בשיעור של 40%. פסק דין זה מהווה השתק פלוגתא בכל הנוגע לקביעת החבות והאחריות של הנתבעות כלפי התובע ובכל האמור בחלוקת הנזק ואשמו התורם של המנוח. פסק הדין לא קבע מסמרות באשר לשיעור הנזק, הצדדים הגישו הסכם פשרה אשר חתם את המחלוקות ביניהם.

3. בתיק שלפניי טוענים הנתבעים כי התובע כלל לא הוכיח את שיעור הנזק של המנוח על אף היות התובע נכנס בנעלי המנוח בתביעת השיבוב. הנתבעים מורים על כך כי התביעה שהתנהלה בבית המשפט המחוזי הסתיימה בפשרה בה הוסכם כי שיערו הנזק יעמוד על סך של 778,000 ש"ח בטרם ניכויה של הרשלנות התורמת שנקבעה כאמור בשיעור של 40%. לאחר ניכוי האשם התורם הרי שסכום הפיצוי הועמד על סך של 468,000 ש"ח.  בנסיבות אלה היה על התובע להוכיח את שיעור הנזק שנגרם לעיזבון המנוח ולתלוייו ברחל בתך הקטנה.

4. הנתבעים טוענים כי התובע כשל בהוכחת הנזק, הנתבעים מצביעים על הלכת כפר ויתקין (ע"א 5884/08 כפר ויתקין מושב עובדים להתיישבות חקלאות שיתופית נגד המוסד לביטוח לאומי - פורסם בנבו), שם נקבע כי אין קשר של ממש בין תשלומי המוסד לביטוח לאומי לבין נזקיו של הניזוק בפועל. בנוסף, הנתבעים מפנים לעקרון שנקבע שם לפיו המוסד בא בנעלי הניזוק ועל כן אין לחייב את המזיק ביותר מהנזק שגרם.

5. הנתבעים טוענים כי התובע הוכיח את הנזק שנגרם לו עצמו ולא את הנזק שנגרם למנוח - לתלויים ולעיזבונו. איש מתלויי המנוח לא הוזמן להעיד ואין כל ראיה לגבי מידת התלות במנוח. הנתבעים מצביעים כי על גובה הנזק המגיע לתלויי המנוח משפיעים גורמים רבים: כך יתכן כי המנוח לא תמך בכל אדם ולכן אילו אינם תלויו, יתכן שהאלמנה עבדה עובר לאירוע ויתכן שלא, יתכן כי נישאה מחדש ויתכן כי לא. לא הובאו היקף יתרונותיו הכספיים שצמחו לתלויים ממות המנוח. על כן טוענים הנתבעים כי גם אם היו תלויים למנוח הרי שלא ניתן לדעת מה היקף תלותם בו וכיצד לחשב את נזקיהם, והמדובר בתביעה הדורשת הוכחה ובהעדרה לא ניתן לפסוק פיצוי.

6. הנתבעים טוענים כי תלויי המנוח הם עדים בשליטת התובע וזאת בהסתמכותם על הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי לפיו יכול המוסד לביטוח לאומי לשלול גמלה ממי שלא מסייע לו לממש את זכויותיו.

7. הנתבעים טוענים כי התובע לא הוכיח כי יורשי המנוח הם גם תלויו ועל כן עורך בסיכומיו גם חישובי תיק העיזבון אף שלמעשה בא בנעלי התלויים ולא בנעלי העיזבון. לבסוף, טוענים הנתבעים כי יש לנכות  מכל סכום שיפסק 40% אשם תורם בחלוקה שנקבעה בפסק הדין אשר מהווה השתק פלוגתא על פי קביעת בית משפט זה.

8. מנגד טוען התובע כי, בסיכומיו הוא מפרט את נזקי השארים ואת נזקיו בעקבות התאונה. התובע טוען כי הוא הסביר בפירוט את דרך חישוב נזקי  השארים ומפנה לע"א 898/08 (חי) א.ארנסון- חברה לעבודות בניין בע"מ נגד המוסד לביטוח לאומי שבו נקבע כי, אי הבאת עדות האלמנה אין בה בכדי להכריע בשאלה אם המל"ל הוכיח תביעתו באמצעות ראיות אחרות , את שיעור הנזק בתביעת השיבוב היות וכל הנתונים העובדתיים הנדרשים לצורך עריכת חישוב היו בתיק המל"ל ואלה כוללים את פרטי האלמנה וילדיה לרבות נתוני השכר של המנוח ושל האלמנה.

9. התובע טוען כי הנתבעים ויתרו על חקירת פקידי המוסד לביטוח לאומי החתומים על תעודות עובדי ציבור ובכך הסכימו להוכחת אמיתות תוכן התעודות. מטעם התובע הוגדו תיק המנוח במוסד לביטוח לאומי בצירוף תעודות עובדי ציבור של נציגת המוסד הכולל בתוכו: תביעה לקצבת שארים, דו"ח פירוט תשלומי שארים, ודוח היוון, תלושי השכר של האלמנה ושל המנוח, כל פרטי התלויים. פרטים אלו לא נסתרו על ידי הנתבעים.

10. התובע טוען כי הנתבעים לא ביקשו לחקור את עבדת הציבור והתובע צרף גם דוחות רצף הביטוח של המנוח ושל האלמנה בעבודה. ובכך למעשה הוכיח את מידת השתכרותם של המנוח ושל האלמנה. על כן יש לקבוע כי יש מקום לשלם לתובע בגין הגמלאות ששילם וישלם לתלויי המנוח.

11. דעתי היא כדעת התובע. ובמה דברים אמורים? צודקים הנתבעים כי התובע נכנס בנעלי התלויים ועליו להוכיח את נזקי תלויי המנוח בטרם תקבע זכותו לשיפוי בגין הגמלאות אולם סוברני כי עלה בידי התובע לעשות כן ולו מבחינה חלקית. די כי התובע יוכיח כי נזקי התלויים עולים על שיעור הגמלאות ששילם לאחר ניכוי שיעור האשם התורם שיוחס למנוח.התובע  הציג תעודת עובד ציבור לפי סך התגמולים ששילם וישלם לתלוי המנוח הנם בסך של 604,091 ש"ח נכון ליום הגשת סיכומיו.

12. באשר להוכחת עצם התלות של האלמנה והבן במנוח, התובע הגיש את תיק המנוח במל"ל בצירוף תעודות עובדי ציבור. מהתיק עולה כי בתביעה לקצבת השארים אשר הוגשה, האלמנה הצהירה כי היא הייתה בת זוגתו של המנוח מיום 4.7.87 ועד ליום מותו, חיה עמו יחד ולא השתכרה ערב הגשת הבקשה לתביעת קצבת השארים. באותה תביעה פורטו גם פרטיו של בנו של המנוח יליד 27.7.88 אשר אותה עת למד בחטיבת הביניים. התרשמתי כי יש מקום לקבוע קיומה של חזקה שבניסיון החיים או קביעה משפטית דוגמת זו הנוגעת ליחסי התלות בין בני זוג או בין ילד קטין לאביו המנוח בהסתמך על נתונים המאוגדים בתעודת הציבור ושלא נסתרו על ידי מי מהנתבעים. עסקינן בתיק אזרחי בו נדרשת רמת הוכחה של למעלה מ- 51% ברמת ההסתברות וסבורני כי עלה בידי התובע להוכיח את קיום התלות בין האלמנה ליתום לבין המנוח גם בהעדר עדותם. כאמור הנתבעים לא ביקשו לחקור את עובדת הציבור שהגישה התעודות ולא  הביאו את האלמנה ו/או בנה היתום לעדות ובכך לא הוכיחו כי אלו לא היו תלויים המנוח.
13. באשר לבסיס השכר של המנוח והאלמנה, הרי די בתלושי השכר , דוחות רציפות הביטוח בעבודה, בכדי לקבוע מהי הקופה המשותפת לצורך חישוב תביעת התלויים.

14. בסיס השכר של המנוח: ככל העולה מתיק המל"ל שהוצג כאמור בתעודת עובד ציבור, עבד המנוח כרוחץ מכוניות בתחנת הדלק פז למעלה מעשרים שנים רצופות. על פי דוח רציפות הביטוח של המנוח בשנה עובר לתאונה - שנת 2000 (ת/13) עמד שכרו של המנוח בסך של 64,918 ש"ח ובהתאם לת/13 עמד שכרו השנתי הממוצע בסך של 41,747 ש"ח. בהתחשב גם בתלושי השכר לחודשים שלפני התאונה בהם עלה שכרו של המנוח, אני מקבל את תחשיב התובע לעניין זה וקובע כי בסיס השכר של התובע לצורך תביעת התלויים הנה בסך 7,633 ש"ח בהתחשב בדוחות ובתלושי השכר ובהעדר כל ראיות הסותרות ממצאים אלו.

15. בסיס השכר של האלמנה: ככל העולה מדו"ח רציפות  דיווח הכנסותיה של האלמנה בשנה עובר לתאונה השתכרה התובעת סך כולל של 15,307 ש"ח (ת/13).  על כן אני מקבל את חישובי התובע וקובע כי בסיס שכרה עובר לתאונה היה  בסך של 1,617 ש"ח.  אני מקבל את עמדת התובע לפיו אין להתחשב בשכרה של האלמנה לאחר קרות האירוע. ראה לעניין זה ע"א 3535/09 אסתר שוקרון נגד הכשרת הישוב חברה לביטוח חיים בע"מ קביעת המשנה לנשיאה בפסקה 13 בעמוד 11 (פורסם בנבו) שם נקבע כי: "... כך למשל וכאמור, שכרה של אלמנה המתחילה להשתכר למחייתה לאחר התאונה, אף שלא עשתה כן קודם לתאונה, אינו מופחת מן הפיצויים שהיא זכאית להם כתלויה. זאת שכן שכרה הוא פועל יוצא של עבודתה ולא של התאונה (ראו: ע"א 624/71 מדינת ישראל נ' פרידמן, פ"ד כו(1) 719 (1972); ע"א 524/80 אבידן נ' הלפרין, פ"ד לז(1) 29 (1982))....".

16. משיש בפנינו נתוני התיק, תאריכי הלידה של המנוח האלמנה ובנם, בסיסי השכר המביאים אותנו לקופה המשותפת, בקלות ניתן לערוך תחשיב התלויים לעניין חישובי הפסד התמיכה. אני מקבל את תחשיב התובע לעניין זה על פי בסיס השכר א' המצוין בסיכומיו, ועל פי המצוין בבקשה לתיקון טעות הסופר וקובע כי סך הפיצוי בגין הפסדי התמיכה בלבד הנו בסך של 1,520,281 ש"ח ולאחר ניכוי האשם התורם הנו בסך 764,805 ש"ח אשר הנו סכום גבוה מגמלאות המל"ל שהנם בסך של 604,091 ש"ח. וזאת בהעדר התחשבות בשאר רכיבי תביעת התלויים הכוללת את ראשי הנזק הבאים: אובדן לא ממוני, אובדן שירותי בעל ואב, הוצאות קבורה ולוויה והפסדי פנסיה.

17. הנתבעים לא הציגו ראיות סותרות את ממצאי התובע, כך למשל לא הוכיחו כי יש לנכות הטבות שונות מחישוב אובדן התמיכה לתלויים, לא הציגו ראיות לפיהן אין לקבל את העובדה כי האלמנה והבן היו תלויים, לא ערכו חישוב מטעמם המהווה הפרכת חישוב התובע. בשל כך אני סבור כי עלה בידי התובע להוכיח את זכאותו לשיפוי מהנתבעים יחד  בשיעורי חלוקת האחריות על פי קביעת הערכאה דלמעלה בעניין זה.

18. ברור כי, חישוב שלם ומלא של נזקי  התלויים על כל רכיבי הנזק היה מלמד על תוצאה גבוהה יותר ואילו תחשיב העיזבון המלא של המנוח היה מורה על פיצוי ליורשי המנוח העולה על תחשיב התלויים (בהעדר הוכחה כי היו יורשים נוספים). אולם התובע יצא ידי חובתו בכך שהוכיח כי הגמלאות ששילם פחתו מסכומי הנזק כתוצאה מהתאונה הטרגית שארעה ועל כן יש לשפותו.

סוף דבר :